בשכונת ארמון הנציב, בצמוד למרכז המסחרי, היה ניצב גן משחקים ישן, שאיש לא השתמש בו, מלבד מספר קשישים שבאו לעשות כושר במתקני הכושר הישנים שלו. מעבר לכך, הגן היה מת. עיריית ירושלים במימון חברת מוריה, החליטה שצריך לשדרגו, בדרך ייחודית. עם אומן. אז ביחד עם האומן גיל שדה, וסטודיו סטוג'י, חשבנו על רעיון שמושך כל ילד כמעט-דרקונים...
לאחר שהרעיון קיבל אישור מנציגי התושבים מהמינהל הקהילתי במקום, יצאנו לדרך. מטרת התכנית היתה לפתוח את הגן לרחוב (כך שהוא יראה), ולשמש את התושבים הרבים המגיעים למרכז המסחרי. הורדו שיחים גדולים שחסמו את המבט, ונפרץ שביל נוח אל הכביש.
הדרקונים כאמור, נבחרו כסיפור מנחה בגן, והיו חלק מפסלי המתקנים עליהם הילדים מטפסים ומשחקים. עוד דבר שמייחד את הגן הוא, שאזור המתקנים בוצע במקום בו הייתה טופוגרפיה, ובמקום ליישר את השטח, כמו שעושים בכל גן, השתמשנו בו ליצירת מדרון שעליו יושבות המגלשות, והוא בעצמו אזור לריצה וטיפוס מעלה מטה של ילדי השכונה.
ילד לא צריך הרבה כדי למצוא עניין, אבל הוא צריך שיאפשרו לו זאת. ולכן, כשבאה אלי אמא ואומרת שהיא לא מבינה למה עשו מדרון כזה, ושזה מסוכן, היא חייבת להבין שהמדרון הוא חלק מהמשחק, ועליו הילד שלה ירוץ, יטפס יתאמץ ויאתגר את עצמו. גם אם זה מדרון של מטר אחד בלבד, לילד קטן זה הר.
ג
בהמשך הגן, ישנו שטח טופוגרפי נוסף, בו החלטנו להשתמש ליצירת מסלול בימבות במדרון. ילד שמעוניין לרדת לפארק אחרת מהוריו, יקח את הבימבה, ויתמרן במסלול קשה יותר או פחות מתחת לגשרים של הדרקונים ועד היציאה ברחבת הישיבה. בינתיים הוריו יוכלו לשבת בשולחן הפיקניק ולהסתכל עליו. על כל הסיפור משקיף דרקון ענק היוצא ונכנס אל ומתוך הדשא, והופך למשחק בפני עצמו.
הגן מכיל עוד הפתעות קטנות כמו דרקונים קטנים המטפסים על חלק מעצי הגן, ואם ילד יצא לחפש הוא ימצא אותם, ודרקון ענק היוצא ונכנס אל ומתוך הדשא, והופך למשחק בפני עצמו.
