שיתוף בתכנון חצר בית הספר, אפילו בימי הקורונה...

כאדריכלית נוף, אחד הדברים הקסומים ביותר בעבודתי היא הקשר הישיר בין עבודתי לקליינט.

במקרה זה, ה"קליינט" הוא לא העירייה או משרד החינוך המשלם על העבודה, אלא משתמש הקצה, הלא הם התלמידים והמורים. מזמן הבנו, שכדי שתכנון יצא מוצלח, כדאי לשאול את החברה בקצה שרשרת המזון, אלו שלרוב לא מחשיבים את דעתם כשמתכננים... לא רק שלמדנו שזה אפשרי, ושיש להם מה לאמר, אלא למדנו רבות מהרעיונות שלהם, והיצירתיות. במהלך השנה האחרונה, התחילו מהלכים עם מספר בתי ספר נוספים ליצירת חצר חלומות חדשה. כדי שהחצר תהלום את אופי המקום, ובעיקר את משתמשיה המורים והתלמידים, עברנו עם בית הספר תהליך שבו שותפו התלמידים והמורים ואף ההורים בתכנון. אז למי שעוד לא מכיר תמשיכו לפיסקה הבאה, ומי שכבר שמע, דלגו להמשך...

איך זה נעשה?

עם תחילתו של יום, ולאחר אישור העירייה וההנהלה של בית הספר, אנו עורכים מפגש עם המורים ומסבירים מה הפוטנציאל של החצר, ואיך חצר יכולה להראות אחרת. אחרי הרצאה קצרה, המורים משתפים ואומרים מה חסר להם, ומה החלום שלהם מהחצר. מה לא היה לנו? מורה לכלבנות שמדמיינת מחנה על העץ לתלמיד עם ילד, מורה לספורט שמדמיינת מסלול מכשולים סביב כל בית הספר, מורה לספרות שרוצה מקום לכתיבה עם השראה, ומורה לחשבון שמבקש לעשות תרגילים על קיר טיפוס. ברגע שחולמים, הדברים יוצאים.

השלב השני הוא שיתוף ההורים. ההורים מאד משתפים פעולה ברגע שהם שומעים את מה שעומד מאחורי חצר המשחקים הטבעית. חששות ולחץ מבטיחות הילד מקבלות מענה,והופכות להתלהבות וקריאות של כמה מזה נצליח להקים בתקציב העומד לרשותנו?

לבסוף, בשלב השלישי, משתפים את הילדים. הילדים שומעים גם הם הרצאה שמאפשרת להם לחשוב פתוח (ולא לדמיין רק נדנדה ומגלשה סטנדרטים), ולאחר מכן, הם בוחרים ע"י הצבעה מה הם 3 האזורים שהם הכי היו רוצים בחצר. באותו יום חצר, ולאחר הבחירות יעסקו התלמידים ממש בתכנון. בעזרת פלסטלינה, טושים ופנדה, הילדים לומדים לקרוא תוכנית ומציירים ומפסלים עליה את חלומם. כל אזור הופך לעולם חדש. וכל תלמיד משתתף. בין אם הוא בן 6 ובין אם הוא בן 17.

מדהים מה יכול לספר לכם ילד בכיתה א על "מה היה רוצה בחצר"

והינה לנו התחלת תכנון מושלם לבית הספר - בסביבות 300-500 אנשים בממוצע כל פעם אומרים לך מה היו רוצים בתכנון. אחלה בסיס לפרוגרמה לא?

אז הנה שתי דוגמאות שונות משיתופים שקרו השנה, על הייחודיות שלהם, והתוצאות מהשיתוף:

בית חינוך בית יצחק - המקוריות המפתיעה של החברה הבוגרים ו-עד כמה המורה משפיעה על התלמידים?

כשהגענו לבית יצחק, הגענו לבית ספר עם מנהלת נפלאה, שמאד מעוניינת בתהליך עומק. גילה דחפה יותר משנתיים לתחילת התהליך והקמת החצר. יום החצר עם התלמידים היה יום מרגש מאד, אין ילד שלא הביע את דעתו. אבל במקרה זה היה אפשר לראות שהשכבות הבוגרות, דווקא אלו שיעזבו את בית הספר שנה הבאה, מאד "דעתניות". הם כל כך רצו דברים מסוימים שבזמן ההצבעה, היו תלמידים שלקחו את 3 הפתקים שלהם, קרעו אותם למספר חתיכות וחילקו בין כל הדברים שלהם פיללו. אבל השיא היה בזמן התכנון עצמו. בהתחלה, זה היה קצת קשה. המורים לא הבינו כל כך איך גורמים לילדים לתכנן. אנחנו מצידנו אמרנו שלא צריך לדעת כלום. כל מה שצריך זה שהמורה יראה התלהבות בעצמו, עניין והשתתפות. ברגע שהמורה היתה נלהבת פתאום ראו שכיתתה עובדת חזק. לא היה נדרש יותר מאשר, שהמורה תעבור בין תלמידיה העובדים בקבוצות, תצלם את העבודות שלהם, ותישמע את הרעיונות, כדי לגרום לקבוצות להגיע למודלים מדהימים של החצר. אין לדבר כאשר המורה בעצמה השתתפה בעשייה, חתכה, פיסלה והשתתפה ממש. גם למורים עצמם, נראה שעברה סדנת חינוך. פתאום, רואים מורה שמשוויצה בתלמידים שלה, ובמה שהם יצרו. היה מרגש ומעצים.

​בית ספר משאבים ברמת הנגב -

כיצד משתפים ילד בכיתה א ו-ח בו זמנית והאם הם אומרים דברים שונים?

בי"ס משאבי שדה הוא בי"ס אזורי המשרת את ישובי האזור ברמת הנגב. זהו בי"ס לכיתות א-ח עם מגוון גדול של גילאים. גם בבי"ס זה, ההיכרות עם המנהלת חן היתה מאד מבטיחה, והיה ברור שיש במקום אג'נדה חינוכית מכילה ומאפשרת מגוון גדול של צרכים ורצונות. הבי"ס הוא גדול. יש בו שטחים רחבים, והוא משדר תחושה של קיבוץ עם המבנים הקטנים וגגות הרעפים שלהם. ביניהם נפרשות חצרות קטנות וגדולות עם תחושה ירוקה ומבטים לנוף המדברי של הנגב. יום השיתוף היה מרתק. יותר אינטנסיבי מימים אחרים, כי נדרש לשתף יותר שכבות. גם כאן ניתן היה לראות את השפעת המורים כמובן, אבל דווקא כאן זכינו לחוויות מאד ייחודיות בהן שכבות הגיל הבוגרות של ז-ח חנכו ותיכננו ביחד עם השכבות הצעירות של ב-ג. מודלים יצירתיים מכל מיני חומרים ממוחזרים, איפיינו את אחת הכיתות היותר יצירתיות בהן נתקלנו אי פעם. דווקא כאן, בבית הספר שבו שקלו לוותר על שיתוף שכבות א-ג בשל שיקולי זמן, דווקא כאן יצאו תוצרים מפליאים לשכבות הנמוכות.

אז פרצה הקורונה...

אחרי המון בתי ספר, שבהם נעשה התהליך, פתאום פרצה לה מגיפת הקורונה. ואנו, נותרנו עם השאלה - איך משתפים בית ספר כאשר אי אפשר להפגש. מה עושים? איך מסבירים את הפוטנציאל של החצר ושומעים את חלומותיהם? איך גורמים להם להרגיש חלק מהתכנון?

למזלנו, פגשנו בבי"ס מאד ייחודי-,בי"ס אדם האנטרופוסופי בירושלים, ומנהלת בית הספר יעלה. בעזרת יעלה ושכבת ההנהלה המופלאה, הצלחנו להרים שיתוף נפלא דרך האינטרנט. בשיתוף נכחו כמעט 40 אנשי סגל, ובנפרד בערב אחר, כ80 הורים. כולם שמעו, התלהבו, ושאלו שאלות. כולם קיבלו אח"כ סקר והצביעו.

כל כך מרגש לראות כיצד בתקופה שבה כולנו מרוחקים, נעשה תהליך כל כך מחבר ונכון.

אילו יכולתי, הייתי משתפת את כולם בשיח המרגש, אבל אסתפק במספר מילים שאמרה...

ומה עם התלמידים?

התלמידים הבוגרים בתיכון, ערכו ערב שיתוף ובו הם הביעו את דעתם באשר למה היו רוצים בחצר, מה חשוב להם ומה לא היו רוצים שיקרה. לאחר מכן הם הצביעו ובחרו את הפינות המועדפות עליהם לחצר.

החברה הצעירים, עברו סדנאות עם המורות ובעזרת ציורים הביעו וציירו מה היו רוצים שיהיה בחצר. ילדי אנטרופוסופי מכירים וחיים הרבה בטבע ובחוץ, על כן, נפלא לראות שהחצרות שציירו כוללות הרבה משחקי טבע.

עם סיום תכנון החצר, המשכנו בדיאלוג אינטנסיבי מול הסגל, והיום אנו נמצאים מספר ימים לפני התחלת ביצוע חצר היסודי. חצר התיכון תושלם בשלב ב. להלן טעימה מהמתוכנן בשטח...

אנחנו ניצבים כיום בפני תקופה לא פשוטה. בית הספר כולו נמצא במבחן המציאות - כיצד להמשיך? מה הן סביבות הלימוד העתידיות לילד כבר בשנה הבאה? דבר אחד בטוח - סביבות הלימוד לא יהיו זהות -הן יצטרכו לתפקד אחרת. מי שלא חושב על החצר כאלטרנטיבה מספר אחת לכיתה הגדולה ביותר שלו, מפסיד שטח עצום לפעילות ייחודית מלמדת. בתי ספר שתכננו כבר ערכו שינויים מרחיקי לכת, הן במערכת והן בפדגוגיה עצמה והם משתמשים בחצר באופן אינטנסיבי לפעילות מחנכת. בשנה הבאה נצא בהשתלמויות למורים ללמידה בחצר.

חצרות מוצלחות מתאפשרות בזכות שיתוף קהילתי מוצלח , ילד שיודע שהיה שותף בתכנון החצר שלו, ישמור עליה בעתיד,יתחבר אליה וירצה לטפחה. אנחנו כעת בזמן מעולה להתחיל תהליך שיתוף, ולקדם חצרות חלומות. אל תתנו לקורונה לעצור אתכם, ראו בה הזדמנות לשנות הרגלים, ולהתחיל דברים שבעבר לא היה לכם זמן לעשות. מחכים לכם...